פסק-דין בתיק ת"א 13325-06-12

לפניי בקשה מטעם נתבעת 2, חברת כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: " המבקשת/הנתבעת 2") לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות וזאת מכוח תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: " תקסד"א") (להלן - " הבקשה").

ואלה העובדות הצריכות לעניין:

1.       התובעת ילידת 1977 נפגעה לטענתה ביום 2 במאי 2005 עקב החלקה במתחם האוכל בקניון גבעתיים (להלן: " המשיבה/התובעת"). בשל ההחלקה התובעת נפלה ונחבלה בכל חלקי גופה ובעיקר בידיים ובברכיים (להלן: " התאונה"). המשיבה בהיותה בשבוע 33 להריונה, בשל כאבים וצירים פנתה לבית החולים רבין. התובעת שוחררה לביתה למחרת היום ונמצא כי אינה בלידה פעילה, פרמטרים עובריים תקינים והומלץ לה על 3 ימי מנוחה.

2.       התביעה הוגשה ביום 7 במאי 2012 למעלה מ- 7 שנים לאחר התאונה ובהתאם לאחר חלוף תקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 5(1) לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: " חוק ההתיישנות").

3.       ביום 2 ספטמבר 2012 ניתן פסק דין בהעדר הגנה נגד נתבעת 1. המבקשת טוענת בנוסף כי ככל שעלה בידה לברר, נתבעת 1, קניון גבעתיים, אינה אישיות משפטית.

4.       ביום 9 בספטמבר 2012 וביום 11 בנובמבר 2011 הוגשה בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה נגד נתבעת-2. ביום 18 בנובמבר 2011 צורפו אישורי מסירה של כתב התביעה למבקשת וביום זה הוגש גם כתב הגנה מטעם המבקשת ובמסגרתו נטענה לראשונה טענת ההתיישנות.

5.         המשיבה צירפה מכתב של המבקשת מיום 3.7.2007 (להלן: " המכתב") בו הוצע פיצוי למשיבה. לטענתה מדובר בהודאה בזכות המהווה חריג לטענת התיישנות. לטענתה הן מבחינה צורנית והן מהותית מדובר במסמך המהווה הודאה בזכות. עוד, טוענת המשיבה כי טענת ההתיישנות לא נטענה בהזדמנות הראשונה ומהטעם הזה יש לדחות את הבקשה. המשיבה מוסיפה וטוענת נימוק נוסף המצדיק דחיית הבקשה כי מועד התגבשות הנזק הוא רק במועד הלידה, דהיינו, 26.7.2005 ועל כן רק ממועד זה יש למנות  את הימים ולפיכך התביעה אינה התיישנה. המשיבה מבקשת כי בית המשפט ידון תחילה בבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה ובכך מתייתרת הבקשה.

דיון

6.       בפתח הדברים אציין, כי אין לקבל את טענת המשיבה לפיה יש לדחות את הבקשה בהעדר תצהיר התומך בעובדות המפורטות בה, שעה שהעובדות עליהן הסתמכה המבקשת (מועד התאונה ומועד הגשת התביעה) מצוינים בכתב התביעה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה בכתבי הטענות ובצרופותיהם, החלטתי לקבל את הבקשה ולהורות על סילוק התובענה על הסף, ולהלן אבהיר ואנמק.

7.    תקנות 100 ו-101 לתקסד"א, מורות באילו מקרים תסולק תובענה על הסף. הסעד של סילוק תובענה על הסף הוא סעד קשה וקיצוני ובית המשפט יעשה בו שימוש במקרים נדירים ביותר. הלכה פסוקה היא שסילוק תביעה על הסף היא אמצעי חמור שיש להפעילו בזהירות רבה ורק במקרים בהם ברור שבשום אופן אין התובע זכאי, על יסוד הטענות שבתביעה, לקבל את הסעד אותו הוא מבקש. (ראו ע"א 642/89 עזבון המנוח שניידר ז"ל ואח' נגד עיריית חיפה ואח', פ"ד מו(1) 470 (1992), ה"פ (מחוזי-חי') 335/96 ויניק חברה לבנין בע"מ נ' סרביאן (מיום 8.6.98); ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן, פ"ד לז(4) 721 (1983); וכן י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, בעריכת ד"ר שלמה לוין, (תשנ"ה-1995) 387).

ככלל, תובענה אזרחית (שעילתה אינה מבוססת על זכות במקרקעין) מתיישנת כעבור שבע שנים, מהיום שבו נולדה עילת התובענה (סעיפים 5 ו- 6 לחוק ההתיישנות)

8.     סעיף 5 לחוק ההתיישנות קובע:

"התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן - תקופת ההתיישנות) היא -

(1)   בשאינו מקרקעין - שבע שנים;

(2)   ...."

סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע: "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה."

          לפי פקודת הנזיקין תקופת ההתיישנות בתובענות על עוולות שם נקבע בסעיף 89(2) לפקודה:

" מקום שעילת התובענה היא נזק שנגרם על ידי מעשה או מחדל —היום שבו אירע אותו נזק; לא נתגלה הנזק ביום שאירע — היום שבו נתגלה הנזק, אלא שבמקרה אחרון זה תתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום אירוע הנזק."